בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳:א׳

1 מ"ע לקרות ק"ש ב"פ ביום. הש"א פלפל הרבה מנ"ל לפסוק דק"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ"ב א' אבל לעד"נ יותר דסמך עמ"ש בקדושין ל"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע"ש ברש"י. ובירושל' פ"ג דבכורים ה"א. ומשמע דעיקר קבלת מ"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז"ל פ' כן להלכה פ"ו מת"ת ה"ז. אך יל"ע בעיקר הדברים שם ואכ"מ. ומ"ש רבינו "ב"פ ביום" ע' להרמב"ן ז"ל בס' המצות שחולק ע"ז וס"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק"ש ביום ובלילה. ועמש"ל פ"ד ה"א בס"ד. ובחיבורינו הש"ד בתשובה לענין תשלומין לק"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג"פ פרשיות מה"ת. עמש"ל פ"ה ממזוזה ה"א בס"ד:

2 מש"כ הכ"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם: